הרברט מרקוזה

הרברט מרקוזה
Herbert Marcuse

תמונה של הרברט מרקוזה
לידה	19 ביולי 1898 ברלין, ממלכת פרוסיה
פטירה	29 ביולי 1979 (בגיל 81) שטרנברג , בוואריה
מקום קבורה	בית הקברות דורותיאנשטאדט
מקום לימודים	אוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת הומבולדט של ברלין, אוניברסיטת קולומביה, אוניברסיטת פרייבורג
מנחה לדוקטורט	מרטין היידגר
מוסדות	האוניברסיטה החופשית של ברלין אוניברסיטת ברנדייס אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו המשרד לשירותים אסטרטגיים אוניברסיטת גתה בפרנקפורט
מונחה לדוקטורט	Paul Gottfried, Andrew Feenberg, אנג'לה דייוויס
זרם	אסכולת פרנקפורט
תחומי עניין	מרקסיזם נאו-מרקסיזם פילוסופיה פוליטית
עיסוק	פילוסוף, מרצה באוניברסיטה, תאורטיקן פוליטי, סוציולוג, חוקר מדע המדינה
הושפע מ	מרקס, הגל, קירקגור, קאנט, ניטשה, פרויד, מקיאוולי, היידגר, הוסרל, הובס, רוסו, שילר, לוקאץ'
השפיע על	האברמאס, דייוויס, הופמן, דוצ'קה
מדינה	הקיסרות הגרמנית, גרמניה המערבית, גרמניה, ארצות הברית, רפובליקת ויימאר, שווייץ
יצירות ידועות	ארוס וציוויליזציה, Counterrevolution and Revolt, Existentialistische Marx-Interpretation, אדם חד־ממדי, A Critique of Pure Tolerance
בן או בת זוג	Sophie Wertheim אינגה נוימן ריקי שרובר מרקוזה
צאצאים	פטר מרקוזה
מספר צאצאים	1
חתימה

הרברט מרקוזה (בגרמנית: Herbert Marcuse;‏ 19 ביולי 1898 – 29 ביולי 1979) היה פילוסוף, סוציולוג ותאורטיקן פוליטי יהודי-גרמני. השתייך לאסכולת פרנקפורט (קבוצת הוגים נאו-מרקסיסטים שהתרכזה סביב המכון למחקר חברתי, בראשות מקס הורקהיימר). מרקוזה ראה עצמו כמרקסיסט, אך לא כמרקסיסט אורתודוקסי.

קורות חייו

מרקוזה בברלין, 1967

מרקוזה נולד בברלין למשפחת סוחרים יהודים. השם מרקוזה (בדומה לשם מרקס) הוא צורה גרמנית של השם העברי מרדכי. יהדותו של מרקוזה לא שיחקה תפקיד מרכזי בחייו. אמנם, בהגיעו ל-13 חגג את בר המצווה שלו, אך מתנת בר המצווה שלו מהוריו הייתה כתבי שייקספיר בגרמנית (בתרגום שלגל).

ב-1916 סיים מרקוזה את לימודיו התיכוניים. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, התגייס לצבא גרמניה ושירת ביחידת ההגנה האווירית על ברלין. על עצמו מעיד מרקוזה שלא פעם ברח מבסיסו הצבאי לאוניברסיטה, כדי לשמוע שיעורים. עם תום שירותו הצבאי הצטרף לפלג הקומוניסטי של ליגת הספרטקיסטים, והשתתף במרד המרקסיסטי שנקטע באיבו. לדבריו "נתנו לי רובה והלכתי באלכסנדרפלאץ ואמרו לי להרוג את הבורגנים". בהמשך עזב מרקוזה את המפלגה הקומוניסטית ואמר: "ראיתי מה עשו הדוברים הראשיים במפלגה ועזבתי". למרות עזיבת המפלגה, הוא לא נטש את הרעיונות הקומוניסטיים. בשנת 1928 עבר לפרייבורג, שם למד ספרות וכתב על ההיסטוריציזם והאונטולוגיה של הגל, ועל סינתזה אפשרית בין כתביהם של קרל מרקס ומרטין היידגר.

בשנת 1933, עם עליית הנאצים לשלטון, עזב לשווייץ יחד עם חברי המכון למחקר חברתי. ב-1940 עבר לארצות הברית, שם פעל תחילה במסגרת מערכת התעמולה האנטי-נאצית ולאחר מכן במחקרים מודיעיניים עבור "המשרד לשירותים אסטרטגיים" (OSS, שהפך בגלגול מאוחר ל-CIA). בתום המלחמה הועסק על ידי מחלקת המדינה.

בשנת 1956 נישא לאינגה ניומן לבית ורנר (Inge S Neumann), אלמנתו של חברו ועמיתו באסכולת פרנקפורט הפילוסוף פרופ' פרנץ ניומן. נישואיהם נמשכו עד פטירתה ב-1972.

בשנים 1958 עד 1965 כיהן כפרופסור באוניברסיטת ברנדייס ולאחר מכן כפרופסור באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו.

בשנת 1976 נישא לבלשנית ריקי שרובר, תלמידתו, שהייתה צעירה ממנו בארבעים שנה. נכדו הוא ההיסטוריון הרולד מרקוזה.

מרקוזה נפטר ב-1979 בעת ביקור בשטרנברג שבגרמניה.

הגותו

מרקוזה חקר את המרקסיזם, וכתב על מה שלדעתו השתבש בין אמצע המאה ה-19, עת נכתב המניפסט הקומוניסטי, לבין המאה ה-20, שבה התחוללו שתי מלחמות עולם, ושבמהלכה השתנו כליל החיים במערב. מרקוזה בחן מדוע לא התרחש גיבושו של מעמד מהפכני, כפי שניסח זאת קרל מרקס, ומדוע הפיכה-חברתית של מעמד כזה הפכה ל"בלתי אפשרית" בחברה המערבית הקפיטליסטית המודרנית. התזה העומדת בבסיס הגותו נוגעת בהתרסקות "בניין העל" המרקסיסטי אל תוך המערכת הכלכלית, דבר אשר אינו מאפשר את החיכוך שהיה אמור על פי מרקס להצית הפיכה חברתית.

להגותו נודעה השפעה רבה על מנהיגי סטודנטים ופעילים רדיקליים. ביניהם ניתן למנות את אבי הופמן, אנג'לה דייוויס, רודי דוצ'קה ועוד.

כמו כן, מרקוזה חקר את קשר התקשורת, שאותה הוא זיהה עם ניכור וטוטליטריות, שכן האדם נמצא במצב של ניכור מוחלט בגלל אמצעי התקשורת ההמוניים, שמשכנעים את הציבור כי אינטרסים מסוימים הם בעצם אינטרסים חבויים של האליטות ששולטות בתקשורת. עוד טען שהמציאות הטכנולוגית פולשת למרחב הפרטי של חירותו הפנימית של האדם ומצמצמת אותו.

ספריו

ספריו בתרגום עברי

• שיטת הגל (תבונה ומהפכה); עברית: י[צחק] מן, מרחביה: ספרית פועלים ('לכל'), 1951.
• האדם החד-ממדי ומסה על השחרור, מרחביה תל אביב, ספרית פועלים, 1970
• ארוס וציוויליזציה (ספרית פועלים), 1978.
• הממד האסתטי, תרגום: צבי טאובר (הוצאת הקיבוץ המאוחד), 2006.
• קץ האוטופיה (עם עובד)

קישורים חיצוניים

• הרברט מרקוזה, ברשת החברתית Goodreads
• אתר מקיף באנגלית
• נעמה צאל, האחר של הטקסט הפילוסופי: האמנות, באתר הארץ, 6 באפריל 2006
• הרברט מרקוזה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• הרברט מרקוזה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• הרברט מרקוזה (1894-1979), דף שער בספרייה הלאומית
• ליאור טל שדה, הרברט מרקוזה: צרכים כוזבים, בתוך ההסכת: מקור להשראה